ארץ ישראל דרכים וגבולות

ארץ ישראל דרכים וגבולות

וַיְשִׁבֵנִי אֶל פֶּתַח הַבַּיִת וְהִנֵּה מַיִם יצְאִים מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת קָדִימָה כִּי פְנֵי הַבַּיִת קָדִים וְהַמַּיִם ירְדִים מִתַּחַת מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית מִנֶּגֶב לַמִּזְבֵּחַ: וַיּוֹצִאֵנִי דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹנָה וַיְסִבֵּנִי דֶּרֶךְ חוּץ אֶל שַׁעַר הַחוּץ דֶּרֶךְ הַפּוֹנֶה קָדִים וְהִנֵּה מַיִם מְפַכִּים מִן הַכָּתֵף הַיְמָנִית: בְּצֵאת הָאִישׁ קָדִים וְקָו בְּיָדוֹ וַיָּמָד אֶלֶף בָּאַמָּה וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מֵי אָפְסָיִם: וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מַיִם בִּרְכָּיִם וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִרֵנִי מֵי מָתְנָיִם: וַיָּמָד אֶלֶף נַחַל אֲשֶׁר לא אוּכַל לַעֲבר כִּי גָאוּ הַמַּיִם מֵי שָׂחוּ נַחַל אֲשֶׁר לא יֵעָבֵר:וַיּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם וַיּוֹלִכֵנִי וַיְשִׁבֵנִי שְׂפַת הַנָּחַל: בְּשׁוּבֵנִי וְהִנֵּה אֶל שְׂפַת הַנַּחַל עֵץ רַב מְאד מִזֶּה וּמִזֶּה: וַיּאמֶר אֵלַי הַמַּיִם הָאֵלֶּה יוֹצְאִים אֶל הַגְּלִילָה הַקַּדְמוֹנָה וְיָרְדוּ עַל הָעֲרָבָה וּבָאוּ הַיָּמָּה אֶל הַיָּמָּה הַמּוּצָאִים [ונרפאו] וְנִרְפּוּ הַמָּיִם: וְהָיָה כָל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר יִשְׁרץ אֶל כָּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁם נַחֲלַיִם יִחְיֶה וְהָיָה הַדָּגָה רַבָּה מְאד כִּי בָאוּ שָׁמָּה הַמַּיִם הָאֵלֶּה וְיֵרָפְאוּ וָחָי כּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁמָּה הַנָּחַל: וְהָיָה [ועמדו] עָמְדוּ עָלָיו דַּוָּגִים מֵעֵין גֶּדִי וְעַד עֵין עֶגְלַיִם מִשְׁטוֹחַ לַחֲרָמִים יִהְיוּ לְמִינָה תִּהְיֶה דְגָתָם כִּדְגַת הַיָּם הַגָּדוֹל רַבָּה מְאד: בצאתו בִּצּאתָיו וּגְבָאָיו וְלא יֵרָפְאוּ לְמֶלַח נִתָּנוּ: וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל עֵץ מַאֲכָל לא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלא יִתּם פִּרְיוֹ לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים וְהָיָה פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה: כּה אָמַר אֲדנָי יְקֹוִק גֵּה גְבוּל אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֶת הָאָרֶץ לִשְׁנֵי עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל יוֹסֵף חֲבָלִים: וּנְחַלְתֶּם אוֹתָהּ אִישׁ כְּאָחִיו אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְתִתָּהּ לַאֲבתֵיכֶם וְנָפְלָה הָאָרֶץ הַזּאת לָכֶם בְּנַחֲלָה:וְזֶה גְּבוּל הָאָרֶץ לִפְאַת צָפוֹנָה מִן הַיָּם הַגָּדוֹל הַדֶּרֶךְ חֶתְלן לְבוֹא צְדָדָה: חֲמָת בֵּרוֹתָה סִבְרַיִם אֲשֶׁר בֵּין גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק וּבֵין גְּבוּל חֲמָת חָצֵר הַתִּיכוֹן אֲשֶׁר אֶל גְּבוּל חַוְרָן: וְהָיָה גְבוּל מִן הַיָּם חֲצַר עֵינוֹן גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק וְצָפוֹן צָפוֹנָה וּגְבוּל חֲמָת וְאֵת פְּאַת צָפוֹן: וּפְאַת קָדִים מִבֵּין חַוְרָן וּמִבֵּין דַּמֶּשֶׂק וּמִבֵּין הַגִּלְעָד וּמִבֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַיַּרְדֵּן מִגְּבוּל עַל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי תָּמדּוּ וְאֵת פְּאַת קָדִימָה: וּפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה מִתָּמָר עַד מֵי מְרִיבוֹת קָדֵשׁ נַחֲלָה אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל וְאֵת פְּאַת תֵּימָנָה נֶגְבָּה: וּפְאַת יָם הַיָּם הַגָּדוֹל מִגְּבוּל עַד נכַח לְבוֹא חֲמָת זאת פְּאַת יָם: וְחִלַּקְתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַזּאת לָכֶם לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:וְהָיָה תַּפִּלוּ אוֹתָהּ בְּנַחֲלָה לָכֶם וּלְהַגֵּרִים הַגָּרִים בְּתוֹכְכֶם אֲשֶׁר הוֹלִדוּ בָנִים בְּתוֹכְכֶם וְהָיוּ לָכֶם כְּאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִתְּכֶם יִפְּלוּ בְנַחֲלָה בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: וְהָיָה בַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר גָּר הַגֵּר אִתּוֹ שָׁם תִּתְּנוּ נַחֲלָתוֹ נְאֻם אֲדנָי יְקוִק" (יחזקאל פרק מז

א"י ממוקמת על פרשת דרכים של שלוש יבשות. דרכים לצרכי סחר, ואסטרטגיה. המזרח התיכון יושב במרכז העולם של אז. ישראל מהווה גשר יבשתי בין שלושת היבשות, כשהיא רצועת שביל צרה שמצד אחד שלה ים ומצד שני מדבר. האזור הוא ערס התרבויות של העולם העתיק

דרך מתפתחת בין שני מוקדי אינטרסים של יחס גומלין, בין שלטון למוקדיו, בין חומר גלם למפעליו, בין המוצר לשוק הקונים, בין מצביא שאפתן לבין שטחי כיבוש
הגורמים שמפתחים דרכים הם טופוגרפיה, מים, בטחון ואמצעי תחבורה שעמדים לרשותם
. טופוגרפיה הכתיבה את מסלול הדרכים, בנתיבים קבועים שנשמרו לאורך שנים. הטופוגרפיה: או שמקשה או שמקל על בניית כבישים. בתקופה הקדומה הדרכים השפיעו על המושבות שנוצרו במישור החוף התפתח דרך ראשית בעוד נחלים בעולם העתיק היו בלתי עבירים, עד שהרומאים גשרו מעליהם. בצמתי הדרכים התפתחו ישובים. ישנם סוגי דרכים בסדרי גודל שונה. שני דרכים בין לאומיות אחת לאורך מישור חוף הים
דרך הים היא החשובה ביותר, לאורך כל תקופות ההיסטוריה – כ-10 ק"מ מקו החוף (דרך ארץ פלשתים), ראשיתה בדלתא של הנילוס, לאורך החוף, עד אפק שבה היא עקפה את הירקון, וממשיכה במורדות השומרון (כביש 6) ועוקפת את ביצות וחולות השרון, ופונה צפונה לעמק יזרעאל.מגידו הייתה נקודה חשובה ורגישה בדרך, ובפרשת הדרכים, שבה הדרך הצרה נפרשה לעמק רחב ידיים, ולכן קם הישוב. מעמק יזרעאל הדרך מתפצלת מזרחה לדמשק דרך הכינרת, ודרך למערב שעבר ביקנעם, עכו צור וצידון
הדרך הבין לאומית הראשית השנייה היא "דרך המלך". שמה מקראי, אך לפעמים גם מיוחסת לדרך מוכרת, ולאו דווקא לדרך זו שמקבילה לדרך הים, שחלפה כ-25ק"מ ממזרח לבקעת הירדן וים המלח, על הרמה. דרך מסחרית חשובה מארצות ערב לצפון
דרך חשובה אך פחות ראשית היא "הדרך בגב ההר" = "דרך האבות" באר שבע, חברון, בית לחם, ירושלים, בית אל, שכם, .ולעמק יזרעאל
:דרכים שחברו בין קו החוף וגב ההר
.דרך איילון (443) שעולה ממודיעין, לבית חורון, עמק איילון וגבעון לירושלים
.בין עכו לחורן, חיברה בצפון את עבר הירדן (עמיעד) עם קו החוף
.כל תקופות ההיסטוריה חלפו על פני א"י עמים שונים בתקופות שונות עקב הערך העצום שהציע המקום

:בין תקופת בית ראשון
.אשור בבל, מלחמות בין מלכי החיתים לבין המלכים המצרים
:בית שני – הלניסטי
.אלכסנדר מוקדון 332 לפנה"ס, עובר בישראל לכבוש את מצרים
דרכים בתקופה הרומית
הדרכים התפתחו בתקופה הרומית שבה הכבישים פרחו. תרמו לחציבה מילוי, תפעול וניהול תקין של הדרכים, תחת מפעל קיסרי במלא מובן המילה. אפשרות לנייד כוחות צבא במהירות בכדי להגן על האימפריה ולדכא מרידות באימפריה. לאפשר לרומים את התנועה המהירה לזירה, במערך הרומי היו יחידות יישרו את הדרך וסללו את הדרכים

(יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים ספר (3 פרק 7 פסקה ג
(דרכי הרומאים היו על קו החוף ולא היו צריכים לעקוף נחלים ביצות וחול. (שכם-נאפולים–נבלוס
דרך נוספת מירושלים לבית גוברין (אלטרופוליס), לאשקלון. דרך נוספת נוצרת בין דרך האבות לדרך הים. ומירושלים לבית שאן. דרך בין מחצבות הנחושת באדום, חצבה, באר שבע, עזה. לפעמים בנו מדרגות, לא ברור איך פעלו לעגלות על המדרון. מיל =1482מ' (1000 צעדים כפולים). רשתו את הדרכים, כל 10 אבני מיל, על אבני המיל ציינו את שם הקיסר שבימיו נסלל הכביש, ומרחקים לעיר הקרובה עם ציון דרך, בנוסף לפרסומות התקופה. בין י-ם לבית גוברין 30 מיל, המטייל היה נתקל ב-29 אבני מיל שהזכירו לו כי הוא בדרך. סחר של בסמים מור ולבונה מערב לקו החוף. מאה-4 הנצרות הופכת לדת רשמית, .נוספו לדרכים תכלית חשובה של הצליינות לסיני, לסנטה קטרינה

"פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס." (תלמוד בבלי שבת לג ע"ב

:תקופה צלבנית
ירושלים במרכז העולם, א"י הופך למוקד של עליה לרגל. א"י מהווה מוקד חיץ בין המוסלמים לנוצרים עד שסלח א-דין כובש מבבל מצפון. תקופת הממלוכים שבסיסם היה במצרים ושומרים מעבר חופשי בישראל למוקדי השלטון שלהם שהיו גם בדמשק
תקופה עותומנית: 1516-1917
.כובשים מהצפון, תורכיה. שומרים על המעבר של א"י בכדי לקשר בים מוקדי השלטון שלהם
:תקופת המנדט הבריטי
.האנגלים כובשים מאחר וישראל בשער דרכם להודו. כובשים עד דמשק


גבולות
:הארץ המובטחת
בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְקוָק אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדל נְהַר פְּרָת"

(בראשית טו:18)
"וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר"

(שמות כג:31)
"בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדל נְהַר פְּרָת"
(דברים א:7)

ממערב הים התיכון, ממזרח הגבול הטבעי הוא המדבר וים המלח, גבול משתנה לפי התפתחות הישוב, מדרום שכנה מצרים והיה צורך להגדיר את הגבול שעמה, נחל\ואדי אל אריש (נחל מצרים). מצפון לא היה גבול טבעי בין ישראל וסוריה והשתנה לפי הנסיבות. היו גבולות פוליטיים, בין שני עמים. היו גבולות הלכתיים יהודיים שלגביהם קיימים ציווים. ביציאת מצריים ישראל נקראת ככנען מאה-18 לפנה"ס, ונפוץ במאה-14 לפנה"ס. מכתבי עמרנה (אתון), שנשלחו מכנען למצרים, מקבלים את המושג של הגבולות. א"י = כנען וחלקים מסוריה. רק לאחר ההתנחלות המושג א"י נהיה שגור כמושג בפני עצמו. בספר שמואל כבר עולה הגבול של א"י מדן ועד באר שבע
"וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כּל יְמֵי שְׁלמה"
(מלכים א ה:5)
[שמואל א' ג:20, שמואל ב' ג:10, שם יז:11, שם כד:2, שם כד:15]
בתקופת התנחלות השבטים מתיישבים באזור ההר, "הארץ הנשארת" לרוב על ההר, עד באר שבע בנגב והשרון על קו החוף, וממזרח לירדן צפונית להרי מואב (למרות שיש מחלוקות לגבי הטענה הזו, מאחר והמצוות נכנסו לתוקף רק ממערב לירדן
בתקופת המלוכה המאוחדת של דוד ושלמה, שבה אולי גבולות א"י תאמו לגבולות הארץ המובטחת. בתקופה זו שליטת הממלכה נפרשה על משטח עצום עד לפיצול הממלכה
מ-63 לפנה"ס א"י אינה יותר מדינה ריבונית עקב כיבוש פומפיוס. עם ההשתלטות הרומאית, ישראל הופכת לפרובינציה רומית שתחילה נקראת "יודיאה", שכללה את הגליל העליון והתחתון, את הגולן, בשן, עבר הירדן היהודי "הפיריאה", נחל ארנון, דרום ים המלח ועד עזה
.ב-135 לספירה עולה השם פלסטינה ונמחק שמו הקודם יהודה, על שם "פלשת" על שמו המקראי של הפלשתים
בסוף המאה ה-3 מתפצלת הפרובינציה לפלסטינה הראשונה, השנייה והשלישית. הרומאים מקימים מערך של גבולות מבוצרים שכוללים תחנות מבצרים, ומחנות צבאים וקוראים לה "לימס פלסטינה" שלאורכה הנקודות המבוצרים ששומרים על הגבולות
במאות -2-3 ואילך עולה אצל היהודים תחומי א"י ההלכתיים, למרות שאינו עתיד להתקיים, למרות ההבטחה בעבר ובעתיד הרחוק, ע"פ התיחום שהיה מתקופת שיבת ציון מגלות בבל, שנקבע על פי רוב או מיעוט ניקר של ישוב יהודי, שבו היו יהודים חייבים בהלכות התורה (שמיטה). ניתן לקבוע את התחום הגבול לפי ברייתות שונות שנכתבו באותה תקופה והיו מאשקלון לעכו, .מעכו לבניאס, עקף את הגולן והבשן עד לפטרה, ומפטרה עד לאשקלון

במאה -19 מתחילים להתעצב הגבולות כפי שאנו מכירים אותם היום. הגבול הראשון עוצב באמצע המאה 19 שהוא הגבול הדרומי שבין ישראל ומצרים. 1840 נחתם בלונדון "אמנת לונדון" שבאה להשכין שלום באזור, מעקבה לסואץ. ב-1882 בריטניה משתלטת על מצרים, ותעלת סואץ, ומשתדלת לדחוף את הגבול ככל הניתן מזרחה. ב-1 לאוקטובר 1906 נקבע בפעם הראשונה גבול מסומן בשטח שבין רפיח לעקבה. זהו גבול שתוחם את הגבול שבין בריטניה והאימפריה העותומאנית. קו הגבול אושר שוב ב-1917 כגבול א"י תחת המנדט, והינו הגבול עד ימינו

במלחמת העולם הראשונה מסרטטים גבולות חדשים, שיוצרים תיחום של א"י ברורים כיחידה טריטוריאלית פוליטית עם גבולות ברורים, שפורקו מהאימפריה העותומאנית
ב-1916 הסכם "סייקס פיקו" מחלק ע"פ אינטרסים את האגן המזרחי של הים התיכון ומגלים עניין בנעשה בא"י. הגורם הראשון הערבי בראשות השריף חוסיין
ב-1917 הציונות מקבלת את הצהרת בלפור שכובלת את בריטניה בצורה מוסרית להבטחת בית לאומי לישראל
ב-1923 סומן הגבול הצפוני בין בריטניה לצרפת. כל הכינרת ועמק החולה נמצאים בתוך גבולות המנדט הבריטי. לאורך קו הגבול הצפוני נסלל כביש הצפון, והוקמו לאורכו מבנים של המשטר הבריטי, כשההתיישבות היהודית מקבעת את הגבול ומעצבת אותו למה שהו היום
ביולי 1922 הספר הלבן של צ'רצ'יל, קובעת את ההפרדה של עמק הירדן המזרחי והמערבי. למלך חוסיין הובטח עבר הירדן המזרחי שלא יסופח ליישוב היהודי בא"י

1936-1939 ישובי "חומה ומגדל" באים לידי ביטוי שהקימו 52 ישובים, שנשארו בתחומי ישראל

ביולי 1937 לורד פיל הציע תוכנית לחלוקת א"י ישראל המערבית, שקבעה את התיחום לארץ ישראל היהודית לפי ההתיישבות היהודים בישראל. את ירושלים תכננו לשמור כבריטית עם פרוזדור לים התיכון, ואת יהודה שומרון והנגב לספח לירדן
בקיץ 1946 התכנסו ראשי הסוכנות היהודית, תחת לחץ הנשיא האמריקאי "טרומן" בפריז, הסכימו לראשונה על החלוקה של א"י המערבית לירדן. החלוקה סיפחה את הנגב לא"י אך יהודה ושומרון עדיין היו להיות בידי הירדנים
29 בנובמבר 1947, מחלקים את השטח שוב, לשתי מדינות תוך הבטחת ריבונות של התושבים בתוך הגבולות היישוב שלהם, שבו יוכלו להיקלט יהודים רבים לאחר מלחמת העולם השנייה. את אצבע הגליל מספחים לערבים, וכתוצאה מהחלוקה פרצה מלחמת השחרור
ב- 1948 גבולות הסכמי שביתת הנשק. ישראל שלטה בתחומים שלא היו שלה לפי הגבולות המוסכמים, בין ירדן ומצרים. הבסיס לשביתת הנשק היו קווי החזית בתום הקרבות, קו המנדטורי ואזורי יהודה ושומרון, מובלעת הר הצופים, ירושלים חולקה, ונקבעה רצועת עזה, כפיקדון שיעבור לידי המדינה הפלסטינית. עם לבנון הגבול חופף מ-1923 וכמו כן עם סוריה

ביבליאוגרפיה
יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים ספר 3 פרק 7 פסקה ג'